לויטין נ' שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ

החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968.

התביעה עניינה פיצוי בגין לקויי בנייה בדירה אשר נבנתה על ידי המבקשת ואשר נרכשה על ידי המשיבה.

2. על פי הבקשה בהסכם המכר בין הצדדים נקבע כי "היו הצדדים חלוקים בשאלה אם פגם ו/או לקוי נובעים מעבודה לקויה ו/או...בכל שאלה אחרת תובא השאלה בפני בורר אשר יוסכם על ידי שני הצדדים (להלן: "הבורר")..." (סעיף 2). מכאן הבקשה לעיכוב הליכים.

לטענת המשיבה התניה האמורה בהסכם היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד אשר יש מקום לבטלה. לטענת המשיבה הקיפוח העולה מהתניה יסודו באי הסימטריה אותה קובעת התניה שכן רק על הרוכש – המשיבה מוטלת חובת פנייה לבוררות ואילו על המוכר – המבקשת, לא.

בתגובה טוען ב"כ המבקשת כי חזקות הקיפוח הקבועות בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים אינן חלות על התנייה הנידונה ויש בכך כדי ללמד כי אין התנייה מקפחת והנטל על הטוען אחרת. בענייננו, כך לטענת ב"כ המבקשת, לא תמכה המשיבה טענתה בדבר קיפוח בכל ראייה.

3. דין הבקשה להידחות.

אין מחלוקת כי החוזה בין הצדדים היא בגדר חוזה אחיד במשמעות חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982.

הכלל כעולה מהוראת סעיף 5 לחוק החוזים האחידים הוא כי "תנאי בחוזה אחיד השולל או מגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל".

מכלל זה גם נגזרת חזקת הקיפוח הקבועה בהוראת סעיף 4(8) לחוק והחלה על "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל". (הדגשה שלי – ש.ר.)

צודק ב"כ המבקשת בטענתו כי הוראה זו מחריגה "הסכם בוררות" ואולם תנאי לכך הוא כי מדובר בהסכם בוררות "מקובל". אינני סבורה כי בעניינו מדובר אכן בהסכם בוררות מקובל.

4. בהוראת סעיף 2.2 להסכם כך נקבע: "מוסכם בזאת כי הרוכש בלבד יהא חייב לפנות לבורר. הצדדים מסכימים בזאת כי החברה אינה חייבת בכל מקרה או תנאי שהם לפנות לבורר וחובת הפנייה לבורר מוטלת באופן בלעדי על הרוכש. הצדדים מסכימים כי בכל מקרה של סכסוך ולרבות בגין השאלות ו/או הסכסוכים המנויים בסעיף 1 אין החברה חייבת לפנות לבורר ואין בהיעדר פנייה לבורר מצד החברה בכל שלב כי לגרוע מחובתו הבלעדית של הרוכש לפנות לבורר כאמור לעיל".

כבר נפסק כי ככל הנוגע להסכם מכר דירה לגביו הפעילה הפסיקה אמות מידה מחמירות עם הספק "יש ליתן למונח "הסכם בוררות מקובל" משמעות של הסכם בוררות הוגן. קרי, הסכם המבטיח יחס שווה לצדדים" (ר' כב' השופט י. עמית, תא (עכו) 6041/98 ארא חברה לעבודות הנדסה ובניין בע"מ נ. דנילוב סביר). מסקנה זו עולה גם מהוראות סעיפים 4(9) ו- 4(10) לחוק החוזים האחידים הקובעות חזקות קיפוח מקום בו קיים חוסר שוויון בקביעת הבוררים או בקביעת מקום הבוררות.

בענייננו התנייה בהסכם מחייבת אך את הרוכש לפנות להליך בוררות במקרה של מחלוקת אך פוטרת את הספק מחובה זו. תנייה זו אינה בגדר הסכם בוררות מקובל, שכן חוסר הסימטריה ואי השוויון המעוגנים בה הם בולטים ובוטים. גם אם היתה תניית הבוררות סבירה אילו חלה שווה בשווה על הצדדים, די בכך שהיא חלה רק על הצרכן בלא שהובא טעם ענייני לכך, על מנת לפגום בסבירותה. הנטל על המבקשת לסתור חזקת קיפוח זו והיא לא עמדה בו.

אני מורה על ביטול התנייה.

התוצאה היא שהבקשה לעיכוב הליכים נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 1500 ₪.

המבקשת תודיע עמדתה לגבי הצעת בית המשפט כמפורט בפרוטוקול מיום 7.3.13 עד ליום 5.9.13.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: